העיניים החכמות האלה שרואות הכל. שיודעות איך אתה מרגיש ועל מה אתה חושב. ומה מעציב אותך ולמה אתה צוחק. העיניים הטובות האלה שיודעות לפתור ויודעות לשאול. שמביטות אליך וגורמות לך להרגיש טוב ושהכול יהיה בסדר. העיניים הרגישות האלה ששולחות מבט שמסתיר קשר מיוחד בינו לבינך. העיניים האלה.

​

והחיוך בזוית הפה. החיוך הנצחי הזה שגורם גם לך לחייך. שיכול להיות סרקסטי או ציני, אבל הוא תמיד טוב ואוהב. החיוך המדהים הזה שיודע שצריך לקחת הכל בהומור, כי אי אפשר אחרת. שמקרין שלווה ורוגע ומשוחח איתך בלי לומר מילה. החיוך המלאכי הזה שמתהווה לאיטו, ועם קצת מאמץ מצידך אולי יהפוך לצחוק. החיוך הזה.

​

והלב הענק. והחוכמה האינסופית. וההומור המיוחד. וחוש הצדק המפותח. והבגרות. והשובבות. והכישרון. והצניעות. והשיחות. והשתיקות. והחיבוק.

​

וכל היופי הזה.

והגעגועים.